כשהייתי ילדה קטנה, ט"ו בשבט היה חג רציני מאוד בעיני..
כשהייתי בגן עוד גרנו בקיבוץ, ושם היינו נוטעים עצים, מטיילים, אוכלים פירות יבשים, ושרים על רון בלב ואת ביד. תמיד היה קר וגשום, והיינו חוזרים מהנטיעות עם מגפי גומי מכוסות בוץ, והרגשנו שעשינו משהו חשוב למען האדמה והארץ.
היום, שאני לא נוטעת, אני כמעט לא שמה לב כשט"ו בשבט מגיע, וזה חבל...
בעיני ט"ו בשבט הוא יום מצויין, להיזכר קצת איך נראה הטבע, ואיך מרגישה האדמה. במיוחד בגלל שהוא חל בחורף. ט"ו בשבט נותן תירוץ מעולה לצאת מהבית, למרות הקור והגשם, ולראות נוף של טבע חורפי.
לכל אחד יש את האזורים האהובים עליו לטיול או את אלה המוכרים והקרובים לבית, שיוצאים אליהם בשבת אפילו רק לשעתיים- שלוש של התאווררות, וכולנו יודעים שהם מקסימים באביב ובקיץ, אבל כמה אתם מכירים את האזורים האלה בחורף?
